נושא גאולת ישראל וביאת המשיח תופס מקום מרכזי בהשקפת עולמה של היהדות, עד שהרמב"ם מנה בשלוש עשרה עיקרים היסוד השנים עשר האמונה בביאת הגואל (פירוש המשנה לפרק חלק סנהדרין), וכן ביד החזקה הלכות תשובה פ"ג הל' ו') מנה הכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא. אמנם בעל העיקרים חלק על הרמב"ם במאמר א' פרק א' על היסוד הזה וטענתו שאם גאולת ישראל היא יסוד בתורת משה כיצד אמר רבי הילל בתלמוד אין להם משיח לישראל. לכן מכח קושיה זאת הוא חולק על הרמב"ם ואומר, שאמנם זו אמונה אמיתית שכל המאמין בתורת משה צריך להאמינה, אבל אין להחשיבה כיסוד באמונה. ולומר שמי שאינו מאמין יחשב ככופר ויצא מכלל הדת (ע' שם פרק כ"ג בסופו).

אולם המתבונן היטב ברש"י שם בסנהדרין יראה בעליל שאין מקום לקושית בעל העיקרים שרש"י פירש שם: "אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו" ע"כ - כלומר שרבי הילל חלק על אופן הגאולה וצורתה ולא על עצם הגאולה. וכן הר"נ בחידושיו גם כן פירש בדרך דומה שהכוונה היא שהתהליך יהיה מהיר ולא יצטרכו למלחמות אלא השם ימלוך עליהם תכף בצאתם מהגלות.

נמצא שלפי פירושים אלה אין מקום לקושית בעל העיקרים והיסוד שהניח הרמב"ם הוא שריר וקיים.

הרמב"ם מרחיב את הביאור בנושא מלך משיח, ואומר שכל מה שאמרו עליו הנביאים כלול בתורת משה שאומר "ושב ה' אלוקיך את שבותך" ... ולקראת סוף ההלכה מצטט הרמב"ם מנבואת בלעם שבה מדובר על שני משיחים המלך דוד ומלך המשיח. חלק מהפסוק מדבר על דוד וחלקו השני על מלך נמשיח, אראנו ולא עתה - דוד, אשורינו ולא קרוב, זה מלך המשיח וכן עוד כמה פסוקים במתכונת זו. וכאן ישנו מקום לשאול, מדוע נושא ביאת המשיח מוצא את גילויו בתורת משה דוקא בנבואת בלעם נביא, אומות העולם.

להסביר את הענין הזה, ניתן לומר שכל נביא נתגלתה לו הנבואה בהתאם לכוחות הנפש שלו. נביא אומות העולם אינו מסוגל לראות בגדלות ישראל מצד עוצם כוחם הרוחני אלא רק כל מה שנוגע לעלות קרנם והרמת כבודם מבחינת מעמדם המרומם והגדול בעולם הזה. ביחוד נבואת בלעם מתמקדת בתחום כינון מלכות ישראל, נושא שגם הגויים מבינים אותו, גם בלעם יכול לראות גדולת ישראל ובהתרוממות קרנם בתחום המלכות.

וכן כל שלושת נבואותיו מתמקדות בעיקר בתחום התחזקותם של ישראל, בכיבוש הארץ, ואחר כך בהתבססות מלכותם עליה, עד שהוא מגיע בסופו של דבר לנבא על הגואל האחרון.

נושא הגאולה לא ירד מעל שולחנם של כל גדולי ישראל בחיבוריהם בתחום מדע ואמונה, עד שהיו גדולים שחיברו ספרים מיוחדים המתייחסים אך ורק לנושא הזה. המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל ובדור שלפנינו מרן הרב זצ"ל שהרבו לעסוק בנושא הגאולה מכל היבטיה. זהו נושא שדורש לימוד מקיף ומבט חודר למאורעות שמתרחשים ושהתרחשו בזמנים עברו.

בפרשת "וארא" דרשו חז"ל "וידבר אלוקים אל משה... ולא מוזכר בפס' מה דיבר איתו, מפרש רש"י דיבר איתו משפט על שהקשה לומר "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני", אין אנו יודעים בדיוק מה נאמר למשה אולם השם הוכיחו על התרעומת שלו.

מכאן אנו למדים פרק חשוב בהתבוננות על מעשה השם בתהליכי הגאולה שלא להתפס לתופעה יחידה הנראית למראית עין כאילו היא נסיגה מכל התהליך ובעטיה להטיל ספק בכל המהלך. יש להצטייד בסבלנות גדולה ובאמונה עמוקה, שגם אם רואים מהלכים מסוימים שכאילו אינם משתלבים ואינם תורמים לקידום המהלך הכללי, לא להסיק מסקנות נמהרות. אלא להאמין ולצפות שבסופו של דבר המהלך האלוקי הכללי יגיע, וישיג את מטרתו על אף הקשיים והעיכובים בדרך.

אנו מאמינים שאנו חיים בדור של עיקבתא דמשיחא ואתחלתא דגאולה, זה החל עוד בדור הקודם, עם התעוררות חיבת ארצנו אצל החלוצים הראשונים, שבאו ארצה מתוך מסירות ולהט נפשי עמוק לשקם את שממות ארצנו ולישב את חורבותיה.

לאחרונה אנו חשים ברפיון רוח בחלקים מסוימים בעם שעייפו מן הציונות ומן היהדות, רדיפת נוחיות החיים הרגעיים עומדת במרכז חייהם, וכל זה על חשבון הזנחת ערכי הציונות הבסיסית שעליהם מסרו את נפשם הדורות שעברו.

בעת שכזאת שומה על יראי השם באמת, לראות כיצד ניתן לחזק את רוח העם שלא יפול בחולשה וברפיון רוח בגלל המצב הכללי הקשה שאנו כולנו נתונים בו.

גאולתם של ישראל היא קימעא קימעא, גם אם אנו רואים שיש מעין התקפלות ונסיגה בחלקים מעמנו ביחס לחבלי ארצנו שהובטחו לנו ע"י הגבורה וכן ישנה הדרדרות מסוימת במאבקינו על צביון המדינה כמדינה יהודית. כל מי שנגעה יראת אלוקים ללבו אל יפול ביאוש, ידע נאמנה שאלה הם חבלי הגאולה והיסורים המתלווים אליה. שומה עלינו לעמוד בנסיון אפילו אם נהיה מיעוט בבחינה כמותית, יש בכחה של האמת להאיר ולהקרין ולהשפיע, ובסופו של דבר העם יבין ויראה איזו דרך ישכון אור.

חשים אנו בעליל שכל מי שזיקתם לארץ ישראל אינה נובעת מתוך מעינה של תורת הנצח, אין להם הכח להמשיך במאבק, ולכן קיים חשש גדול שהציונות החילונית סיימה את תפקידה אין לה יותר מה להציע לעם.

אולם אותו הציבור היונק את אמונתו מתוך תורת אלוקים חיים, ידע נאמנה לעמוד מול אתגרים ונסיונות קשים כפי שאנו רואים בחוש בחיינו היומיומים. ומתוך אותה יניקה יזרח אור גדול ויאיר את עיני דורנו שכל כך זקוק להארת נתיבי הגאולה.

הרב דב ליאור הוא רבה של קרית ארבע-חברון ונשיא המכון לרבני ישובים